למה חשוב לאבחן את המחלה מוקדם ככל האפשר ומדוע מומלץ להמשיך בטיפול ובמעקב אצל הראומטולוג, גם כשהמחלה בנסיגה? פרופ' אורי אלקיים עונה
דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) היא מחלה אוטואימונית כרונית, בה תאים מסוימים של מערכת החיסון תוקפים את המפרקים ולעיתים גם איברים אחרים. המחלה פוגעת בכאחוז מהאוכלוסייה והיא מאובחנת לרוב בגילאים 40-60. נשים מאובחנות בשיעור גבוה פי שלושה לעומת גברים.
פרופ' אורי אלקיים, מנהלת המכון הראומטולוגי במרכז רפואי תל אביב, מסבירה כי "המחלה פוגעת בעיקר במפרקים הקטנים של כפות הידיים (באצבעות ובשורשי כף היד) וברגליים. עם זאת, היא יכולה לפגוע גם במפרקים אחרים בגוף כמו הברכיים, מפרקי הירכיים, מפרקי הכתפיים והצוואר. אצל רוב המטופלים, יהיו מעורבים בדלקת לפחות חמישה מפרקים״.
פרופ' אלקיים מדגישה שהאבחון המהיר של המחלה הוא קריטי: "אם המחלה לא מאובחנת או מטופלת כמו שצריך, יכולים להיווצר בגוף נזקים בלתי הפיכים. מלבד הכאב והסבל הרב שהמטופל יחווה, ללא טיפול מתאים עלולים להתפתח עם הזמן שינויים במבנה התקין של המפרקים (דפורמציה), שגורמים לעיוותים ולפגיעה קשה בתפקוד. ככל שנאבחן את המחלה מוקדם יותר, ונתחיל את הטיפול יותר מוקדם, כך נוכל לעכב את התפתחותה, להפחית או למנוע את התסמינים שלה ולהגדיל את הסיכוי להגיע לרמיסיה".
"אבחון המחלה מבוסס על מספר גורמים", מסבירה פרופ' אלקיים. "בשלב ראשון המטופל נבדק על-ידי רופא ראומטולוג, שמשוחח איתו ומבצע בדיקה גופנית כדי לאתר סימנים של דלקת, כגון רגישות או נפיחות. בשלב השני מבצעים בדיקות מעבדה לאיתור סימנים כלליים של דלקת, ובנוסף בדיקות סרולוגיות ספציפיות – בדיקת RF לאיתור נוגדן שנמצא ברמות גבוהות בדם אצל רוב המטופלים במחלה, ובדיקת אנטי CCP המסייעת ספציפית באבחון דלקת מפרקים שגרונית כרונית״.
"במקרים מסוימים הרופא נעזר גם בצילומי הדמיה מסוגים שונים – אולטרסאונד, רנטגן או MRI, שמסוגלים לזהות את הדלקת או את הפגיעה בעצם בסמוך למפרק ומסייעים בקביעת האבחון״.
"אם כל הממצאים תומכים בכך, אז אפשר לקבוע את האבחנה ולהתחיל טיפול. בדרך כלל מטרת הטיפול היא להביא את המטופל למצב שבו הרוב המוחלט של המפרקים לא נפוחים או רגישים, כך שהם לא מקשים על התפקוד היומיומי שלו״.
לדברי פרופ׳ אלקיים, יש כיום שלושה סוגי טיפול מרכזיים, שאמנם לא מרפאים את המחלה, אבל מאפשרים למתן משמעותית את התסמינים ולשפר את איכות החיים של המטופל:
- טיפולים סינתטיים נוגדי דלקת (Conventional synthetic DMARDs) – תרופות אלה הן הוותיקות ביותר בשוק. הן קיימות כבר כ-40 שנה ויעילות בקרב 40%-50% מהחולים. בדרך כלל הן משמשות כקו טיפולי ראשון ונוטלים אותן לרוב בכדורים. תופעות הלוואי שלהן אינן משמעותיות, כמו בחילות או נשירת שיער מועטה. בתקופת הטיפול צריך להגיע למעקב אצל הראומטולוג כל חודשיים-שלושה, לאחר ביצוע ספירת דם ובדיקת תפקודי כבד.
- טיפולים ביולוגיים – קבוצה זו כוללת מספר תתי-קבוצות של תרופות שמוכוונות כל אחת נגד גורם דלקת אחד. הן ניתנות באמצעות זריקות ומאושרות לרוב כקו טיפולי שני ואילך.
- טיפולים מכווני מטרה – בקבוצת תרופות מתקדמת זו מופעלים מעכבי JAK. זהו אנזים שיש לו תפקיד חשוב בעידוד התהליך הדלקתי. לתרופות אלה אחוזי יעילות מעט יותר גבוהים לעומת הטיפולים האחרים, והן ניתנות לרוב כקו טיפולי שני או שלישי.
"בטיפולים הביולוגיים ומכווני המטרה, המטופל עובר בדיקת לאבחון שחפת והפטיטיס לפני תחילת הטיפול. בהמשך יש לבצע בדיקות מעבדה פעם בשלושה-ארבעה חודשים, בהן ספירת דם, תפקודי כבד ושומנים בדם. רוב החולים לא סובלים מתופעות לוואי משמעותיות בשימוש בתרופות אלה, אבל הן כרוכות בדיכוי קל של המערכת החיסונית. לכן, אנחנו ממליצים למטופלים להתחסן נגד שפעת, דלקת ריאות ושלבקת חוגרת ולעצור את הטיפול כשיש חום כדי לאפשר לגוף להתמודד״.
לבחור את הטיפול הנכון
"אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהצלחת הטיפול הוא הקשר בין הראומטולוג למטופל. חשוב מאוד שהמטופל ישתף בכנות את הראומטולוג בכל מה שמפריע לו, שירגיש בנוח לשאול את השאלות שמטרידות אותו, כדי שיחד יוכלו לקבוע מה הטיפול המיטבי שיעזור לו להגיע ליעד הטיפולי".
"הרבה פעמים אנחנו משלבים כמה סוגי טיפול וגם אם מחליטים לעבור מסוג אחד של טיפול לסוג אחר, זה יכול לקרות תוך זמן קצר יחסית, כך שאין סיבה להתייאש וחשוב להמשיך לנסות עד שמגיעים להקלה בתסמינים או לרמיסיה (הפוגה) מלאה של המחלה״.
"דלקת מפרקים שגרונית זו מחלה כרונית, שדורשת טיפול ממושך לאורך שנים. גם אם המטופל מגיע להפוגה ממושכת של לפחות שנה, בדרך כלל לא נפסיק את הטיפול כי יש סיכוי גבוה שהמחלה תתלקח שוב. ברוב המקרים נעדיף להפחית במינונים או לרווח את הזמן בין מנות התרופה״.
"למטופלים כבר אין סיבה להתפשר על איכות החיים שלהם בגלל המחלה״, מסכמת פרופ׳ אלקיים. ״יש לנו היום מגוון גדול מאוד של תרופות ואפשרויות טיפול, ויש סיבה גדולה לאופטימיות בקרב המטופלים, גם אלה שבמצב קשה. אם טיפול מסוים אינו יעיל, או שהוא מפסיק להיות יעיל בשלב מסוים, תמיד יש אופציות נוספות שאפשר לנסות, ואנחנו בדרך כלל מצליחים לעזור״.
